בס"ד
קיצור הלכות אנינות ואבילות– הרב איתן וייס- מזכיר המועצה הדתית אפרת
דינים השייכים סמוך ליציאת נשמה ואחריה
הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו וכל המעמץ (עוצם) את עיניו עם יציאת הנפש ה”ז שופך דמים.
יש להימנע מלבצע 'קריעה' או לומר שום עניני הספד או צידוק הדין בפני הגוסס או לדבר בפניו שום הכנות צרכי הטהרה הלויה והקבורה עד שתצא נפשו [1].
מצוה לעמוד על יד האדם בשעת יציאת הנשמה. וכיון שנטה אדם למות אין רשאין להיפרד ממנו כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי [2].
אף שמן הדין העומד בשעת יציאת נשמה גם אם אינו אחד הקרובים- חייב לקרוע [3] וכן כתב הגר”מ פיינשטיין זצ״ל [4] שגם בזמנינו יש לנהוג כן, מ”מ הובא בכמה ספרים[5] שבזמנינו המנהג שלא לקרוע באופן זה.
יש לעצום את עיני המת ולכסות את פני המת כשנתברר בלי ספק שכבר יצאה נשמתו [6].
אין להניח את המת ללא שמירה .שומר המת פטור משאר המצוות מדין עוסק במצוה[7]. מיהו במקום שאין לחוש לעכברים וכדו', כגון שמונח בתיבה סגורה וכמו שנהוג להניחו במקרר, אין לבטל שום מצוה בשביל שמירה, ובלבד שלכל הפחות יהא יוצא ונכנס[8] .
אסור לשום אדם לאכול או לשתות בחדר המת [9].
אסור לכל אדם ללמוד או להתפלל בתוך ד’ אמות של המת [10].
מותר לומר תהלים אצלו לפי שהיא לצרכו להצילו מרוחות רעות [11] .
ישמרו את המת כל מאי דאפשר שלא יגע בו אינו יהודי[12] .
מצות עשה על הז' קרובים, בין כהנים בין ישראלים, ליטמא להמת [חוץ מאח לאחותו הנשואה, או לאחיו ואחותו מאמו] (משנ”ב תקמח, יג. ושו"ע שעד, ד).
דיני אנינות
מי שמת לו מת (אחד משבעת הקרובים) שחייב להתאבל עליו, הרי זה אונן[13] משעת המיתה או משעת השמועה (אם נמצא בארץ אחרת) ועד לאחר הקבורה[14].
האונן אסור בבשר ויין [15].
אונן פטור מכל מצות עשה , וכן פטור מכל הברכות[16] מלבד ברכת ״דיין האמת“ בשעת קריעה[17] , ולא עונה אמן על ברכות, ואם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי[18] אבל מוזהר מלעבור על שום איסור [19].
תפילין– כמו כן, אונן פטור מהנחת תפילין. אם הקבורה נדחית למספר ימים ובימים אלו האונן עסוק בעניינים הקשורים לקבורת המת, אז גם בימים אלו הוא פטור.
אונן אסור במה שאבל אסור בו (על כן אסור ברחיצה ותספורת וכו') חוץ מנעילת הסנדל ויציאה מפתח ביתו[20].
האוננים אסורים בתלמוד תורה, ואפילו אמירת תהלים אסורה להם[21] . אבל מותרים לומר תהלים אצל המת [22], ויש מחמירים [23].
אם האונן רוצה לאכול פת, יטול ידיו כדין אך ללא ברכה[24] .
אם אין האונן בעיר בו נמצא המת ואין בדעתו לנסוע אל הלוויה, נחלקו הפוסקים אם דין אונן עליו[25].
הקריעה-את הקריעה יש לעשות בבגד שהאבל לובש ובעמידה, חלש או חולה שאינו יכול לעמוד יוכל לקיים את הקריעה בישיבה או שכיבה.
מקובל שאת הקריעה מקיימים בבית ההספדים בעזרת אחד מחברי החברה קדישא, אך יש המקיימים את הקריעה בשעת יציאת נשמת המת (בבית או בבית החולים), ויש הנוהגים לקרוע לאחר ההלוויה (מנהג חלק מעדות המזרח).
אם לא קרע בזמנים הנ"ל, ייקרע עד לסוף השבעה.
אנינות בשבת
אונן אינו נוהג אנינות בשבת חוץ מדברים שבצנעה, וחייב בכל המצוות[26] .
מותר לו לומר תהלים אם רגיל בכך בכל שבת.
בערב שבת יתפלל מנחה ואישה אוננת חייבת להדליק נר שבת ובברכה[27] .
נוהגין שאונן אומר קדיש על הורה כשאין במקום אבלים אחרים [28].
בשבת מותר בבשר ויין[29] .
יזהר לברך ברהמ”ז אחר סעודה ג’ קודם יציאת השבת. גם יקרא אז קריאת שמע [30].
אחר יציאת השבת חוזר לאנינותו. וקודם שיעשה מלאכה יאמר ”ברוך המבדיל בין קודש לחול". ואינו מבדיל על הכוס עד אחר הקבורה [31].
אם עדיין לא הבדיל, יבדיל [עד סוף יום שלישי][32], ולא יאמר מקודם פסוקי שמחה הנהוגין אלא יברך בפה"ג ו"המבדיל“ בלבד.
לאחר שנגמרה האנינות אסור לאכול עד שיבדיל .
הקריעה
נהוג שאת הקריעה מבצעים בעזרת נציג מהחברה קדישא בבית הקברות לפני ההספדים. יש הנוהגים לקרוע לבד בשעת המיתה ויש עדות הנוהגות בקריעה לאחר הקבורה.
ניתן להחליף לבגד פשוט יותר לפני הקריעה.
על אב ואם קורעים טפח (כ-8 ס"מ כלפי מטה) בצד שמאל, על שאר קרובים –קורעים טפח בצד ימין.
על אב ואם כשמחליפים חולצה – צריך לבצע קריעה בחולצה הנוספת. בשאר הקרובים אין צורך.
אחר הקבורה
לאחר הקבורה, יברך ברכות התורה אם לא בירך מעת שהשכים בבוקר ואפי' אם זה סמוך לערב[33].
אם סיום הקבורה הוא קודם חצות היום ינהג כמו בכל יום במקרה שנתאחר להתפלל באונס.
אם סיום הקבורה הוא אחר חצות היום, יקרא ק"ש ללא ברכותיה וגם יברך ברכות שלא עשני גוי, עבד, ואשה[34].
אם המיתה הייתה באותו יום בבקר אחר שעלה עמוד השחר ולא נקבר עד אחר חצות, שכבר נתחייב בתפלת שחרית, יתפלל מנחה שתים. אבל אם היה אונן מעלות השחר או לפניה עד אחר חצות, אין תשלומין לשחרית (משנ"ב שם)
אבל ביום ראשון לאבלות אסור בתפילין[35] , ואם המיתה ביום אחד והקבורה ביום אחר, נפסק שלא יניחם בשני הימים[36], (ויש נוהגים להניחם בצנעה בלי ברכה).
בחזרתו הביתה מבית הקברות המנהג הוא שהאבל לא יטעם מאומה משלו [אם אינו בצער של רעב וכדו'],
צריכים השכנים להברות את האבלים בסעודה הראשונה [37].ונוהגין להביא לחם וביצים קלופות ומאכלים עגולים[38] .
שאלת שלום-אסורה לאבל.
תלמוד תורה – אסור בתלמוד תורה חוץ מדברים של אבלות וצער, וכן אינו עולה לתורה.
איסור מלאכה – אסור לאבל לעשות מלאכתו בשבעה כדי שלא יסיח דעתו מהאבל.
סיכה, איפור ובישום – אסור לסוך בשמן או במשחה לשם תענוג, וכן אסור להתאפר (לכלה אבלה- מותר).
בגדים – אסור ללבוש בגדים מכובסים במהלך השבעה, אם נתלכלכו או נתמלאו זיעה – מותר.
ברכת שהחיינו – מותר, אך אם ניתן לדחות לאחר השבעה.
ישיבה – כעקרון על הארץ. אם יושבים על כסא או שרפרף, לא יישב גבוה משלושה טפחים (כ-24 ס"מ)
מראות –נוהגים לכסות את המראות בבית האבל במיוחד אם מתפללים שם. ויש הנוהגים גם לכסות או להסיר תמונות.
נעלי עור –מותר לנעול רק נעלים כדוגמת הנעליים שנועלים ביום כיפור.
קדיש – אומרים 'קדיש יתום' בכל התפילות וכן 'קדיש רבנן' לאחר תלמוד תורה.
רחיצה – אסור לרחוץ לתענוג במהלך השבעה, אפילו במים קרים. אך במקרה שנתלכלך או מזיעה רבה מותר לרחוץ אך לא לזמן רב או לתענוג. טבילת מצווה לאישה אסור.
שבת-לפני כניסת השבת יש להתכונן לקראת השבת (יש שכתבו שמותר משעה ורבע לפני השקיעה ויש שכתבו מ-שעתיים וחצי).
-בשבת לא נוהגים אבלות בפרהסיא, אך נוהגת אבלות בדברים שבצנעא כלומר ברחיצה ובתשמיש המיטה.
תפילה – מצווה להתפלל בבית האבל במנין. אין אומרים שם תחנון, למנצח, לא אומרים ברכת 'מעין שבע' בערב שבת, ולגבי ברכת כהנים ולגבי הלל ישנם דעות שונות, יש להתייעץ עם רב הקהילה/היישוב.
קימה מהשבעה – ביום השביעי, לאחר תפילת שחרית, ולאחר שמנחמים, אומרים לאבלים 'קומו' (וכל עדה ומנהגיה) וכך מסתיימים ימי 'השבעה'.
לשאר הקרובים האבלות היא שלושים יום, לאב ואם-כל השנה.